"חסר לנו מדריך לניווט דרומה לסיני , זה ביום חמישי , המראה מוקדם בבוקר , תוכל להגיע? " שאלה אותי פקידת המבצעים של טייסת בסיסי במגמת מסוקים. הכרתי את החניכים בבסיסי , הייתי המדריך שלהם בראשוני. באותם ימים, השלב הטיסתי בקורס טיס נחלק לשלוש תקופות: ראשוני, בסיסי ומתקדם.
הימים היו אחרי מלחמת לבנון הראשונה, אני סיימתי את תפקידי כמפקד קורס ראשוני בטרם עת, עקב פריצת דיסק בחוליות הגב התחתון . עברתי לטייסת הדרכה שהיו בה פסיכולוג, סוציולוג ומדריך טיסה מכל מגמה. שם נשתלו הזרעים להסבה המקצועית שעשיתי בהמשך הדרך ללימודי פסיכולוגיה. באותם ימים, אני הייתי מדריך הטיסה של מגמת מסוקים וטסתי בתדירות נמוכה בראשוני ובבסיסי וכך הצלחתי להמשיך לטוס וגם לשמור על הגב.
"כן אשמח", השבתי בקצרה, חוסך ממנה את דאגותיי מכאבי גב עקב טיסה ארוכה, וכמובן את החששות הקבועים שלי להתברבר וללכת לאיבוד בשטח. תדריך מדריכים פתח את היום וכלל אזהרות מטאורולוגיות לגבי גשמים ועננות נמוכה אך לא בעוצמה כזו שמצדיקה ביטול הניווט. תדריך אישי לחניכים, מעבר על המפות. על המכשולים, על חישובי הדלק, אזורי טיסה ושטחי אש.
המכונאי סימן אגודל מעלה, רשאי להניע. גולדמן, החניך המנווט הראשון, כבר חגור לשמאלי, ושני החניכים הנוספים מאחור. דלק מלא, אנחנו כבדים על מגבלת המשקל. עולים לריחוף, מקבלים אישור המראה, ויוצאים לדרך.
ברגעים הראשונים של שחרור האף, איסוף מהירות והתחלת נסיקה יש משהו משחרר ומקל. הכיווץ של המתחים והדאגות שהיו לפני ההמראה מתפוגגים, רוח קרירה חודרת מהחלון הצידי ויש רצון לשרוק ולשיר, לתת קול לשמחה הקטנה שמתעוררת עם איסוף המהירות.
יורדים דרומה בגובה נמוך, מכוונים את צפצפת מד הגובה האלקטרוני על שבעים רגל כך שאם לא נשים לב ונרד מהגובה נקבל התרעה קולית. חוצים אזורי טיסה ושטחי אש בתאום עם הבקר האזורי ועם מגדלי הפיקוח של הבסיסים. אחרי מצפה רמון ממשיכים דרומה לעבר כונתילה ותמד בסיני, מתוכננים לפנות מזרחה ולהגיע לים סוף באזור דהב. ענני גשם לפנינו, אך נראה שתקרת הענן אינה נמוכה משלוש מאות רגל ונוכל להמשיך בניווט מבלי לטפס מעל העננים.
המסוק שלפני בשיירה מדווח על גשם וראות לקויה בהמשך הנתיב. הוא כמה דקות לפני בנתיב ואין לי קשר עין איתו. אנחנו פונים מזרחה לעבר דהב, טסים בגבה נמוך ובכל זאת משפשפים את תקרת בסיס הענן. מקווה שנצליח להגיע לנחלים המצוקיים הנשפכים לים סוף, לפני שהעננים ינמיכו עוד קצת ויסגרו לנו את בנתיב.
אני מביט בגולדמן, נראה לי שהוא "על הנווט", יודע היכן אנחנו, לרגע הוא כבר לא חניך אלא איש צוות המגויס לחצות את העננים והגשם ולהגיע לחוף מבטחים. העננות מנמיכה, אני יורד מעט בגובה כדי לא להיכנס לענן וצפצפות מד גובה האלקטרוני מזהירות אותי שזה נמוך מידי. מוריד 20 רגל בסמן הצפצפות, הצליל המטריד משתתק.
אנחנו מזהים את תוואי הנחל וגולשים לתוכו בפניה ימנית, עוקבים אחר פיתוליו, אני מרגיש הקלה- השגנו את העננים לפני שחסמו את הדרך. אנחנו כבר בין כתפי מצוק הנחל והעננים מעלינו כבר לא חוסמים את הדרך.
אני מקטין מהירות לשישים קשר, הגשם מתחזק ומקשה על הראיה , לוחץ על דוושות ההיגוי, יוצר החלקה קלה, שמאפשרת לי לראות מעט יותר טוב את דפנות המצוק.
משבי הרוח מתחזקים, מעלים ומורידים את המסוק הקטן כרצונם. טיפות הגשם הנמרחות בזעם על החלון מקשות על הראיה. אני מזהה את עיקול הנחל הפונה דרומה , מנסה להיות במרכזו ולהתרחק מקירות המצוק.
רוח יורדת גורמת למסוק להנמיך. אני מושך קולקטיב , זה כמו דוושת הגז במכונית, עד למגבלת הכח, מנסה להתנגד לשקיעה, הגעתי למגבלה, אין לי יותר כח למשוך והמסוק ממשיך בשקיעה איטית. אני משחרר את האף, נותן לו לאסוף מעט מהירות – זה מגביר את ההנמכה אך מקווה שיחלץ אותנו מהשקיעה. למה תדלקנו דלק מלא, עולה בי מחשבה לא מסייעת, אולי הייתי יכול להסתפק במאתיים ליברות פחות והייתי יכול לתת קונטרה יותר טובה לשקיעה ולטלטלות הרוח.
הצפצפות מתרעמות בקול, אני מכבה את ההתרעה הקולית נותן למסוק עוד מעט להנמיך , לאסוף מהירות ואז פונה למרכז הנחל ומרים את האף לטיפוס איטי מנסה, ככל יכולתי, להתרחק מסכנת המפגש עם הקרקע. גולדמן שקוע במפה, לא ער לסכנה הגדולה שהיינו בה. החניכים מאחור שקטים, אני תוהה איך הם מרגישים. גולדמן מראה לי בידו המכוסה בכפפת נומקס (שאמורה לשמור על הידיים במקרה של שריפה) שאחרי העיקול הבא אנחנו יוצאים לים סוף.
ביציאה מהנחל נפתח מרחב טורקיז של הים, בלב גווני החום המרהיבים, אין יפה מזה. בפניה שמאלית, עולים צפונה. תוך דקות ספרות נגלה מתחתנו הכפר של רפי נלסון. הקפה אחת בגובה נמוך, ידיים מנופפות לשלום, לרבות של המשתזפות נטולות החזיה. החיוך הרחב של החניכים ממלא את התא.
אני מדווח לבקר על נחיתה בשטח , ללא הסברים מיותרים. מוצאים גבעה קטנה ונוחת במרחק הליכה, קושרים את להב המסוק אחרי ההדממה. לוגם בנחת מהבירה הצוננת של נלסון ואומר תודה .