נהרסה חגיגת היומולדת – אושר ועכירות ביד הלשון – גלוי וסמוי ביחסים

"כמה אתם? "
"שניים".
"הזמנתם מקום?"
"אפילו ביקשנו שולחן פינתי שקט לכבוד היומולדת".

חיוך רחב מחליף את הנימה הרשמית , המלצרית המארחת מסתובבת, בצעדים קלים משייטת בין השולחנות, מניחה שהזוג הולך אחריה. הוא מחיש צעדיו ולה נדמה שהוא נועץ מבטו בבת הים הנשית, המקועקעת על כתפה השזופה. צעדיו מהירים מדי בעיניה, והיא משתרכת מעט אחריו, מתקשה לעכל את המוזיקה, העשן ואת המלצריות הרעננות.
היה לה יום לא טוב. היא החליפה בגדים שעתיים מול המראה והתבוננה בשאט נפש בזרועותיה, שנראו לה עבות ורופסות. רק בת שלושים וחמש וכבר מנועה משמלות חושפות גב וזרועות, כמו זו של הסייחה המיוחמת הדוהרת לפניהם.
המלצרית מגיעה לשולחן פינתי, והוא מתלהב מדי מהידיים השזופות המניחות את התפריטים על השולחן וגם מהשפתיים המבטיחות במתיקות מוגזמת שעוד מעט תחזור.

"אז מה בא לך?" הוא שואל אותה לאחר שהתיישבו.
"בא לי שתהיה אמיתי."
"מאיפה זה בא עכשיו?" הוא עונה בחוסר סבלנות.
"אל תעשה הצגות."
"אין לי מושג על מה את מדברת," הוא עונה , פוער מבטו ומעמיד את התפריט לחצוץ ביניהם.
היא מושיטה יד ומושכת את המחיצה מטה, "תביט אלי כשאתה מדבר ותפסיק להסתתר."
"מה את רוצה?"
"מה לא בסדר איתי?" היא מקשה עליו.
"את בסדר גמור, אבל אני מת לבירה קרה ופלטת גבינות."
"אתה לא אוהב את מה שאני לובשת, בגלל זה אתה מהופנט מהפרחה עם הדגים על הכתף?"
"את הולכת לעשות סצנה ביומולדת שלך?"
"שמת לב איך הסתכלת עליה?"
"אכפת לך שהיום נחגוג ונריב מחר?,
"אתה נמשך אליה!"
"אני לא מתכוון להיכנס לטרוף הזה."
"אתה רוצה לשכב איתה."
"מה?"
"תודה!"
"את יודעת מה? היא באמת נראית בכלל לא רע, ואני חושב שבלילה קר לא הייתי מגרש אותה מהמיטה.."

היא משתתקת, בוהה בנקודה רחוקה מעט מעל ראשו, בולעת את הרוק בתנועת חנק. מותחת את שמלתה, כמו מבקשת לקום והוא מושיט יד ומנסה לאחוז בזרועה. "די, כל גבר נורמלי מסתכל,  אין לזה שום משמעות. בואי נתחיל את הערב הזה מהתחלה, נרים כוסית לחייך, לחיינו."

"תרים כוסית איתה, "היא מסתובבת, הולכת בצעדים מהירים , כמעט נתקלת בדרך החוצה  בכתף החשופה המעוטרת בבת הים הקטנה , שנושאת בידה בקבוק שמפניה עטור זיקוקים ומשייטת בקלילות לעבר שולחנם.

***
כיצד הפך ערב חגיגי ורומנטי לשדה קרב עם עכירות רגשית?
מה גרם לה להיות פגיעה ולמה היא כעסה?
כיצד, אם בכלל, ניתן היה למנוע את תאונת התקשורת הזו?

אנסה להשיב על השאלות האלה תוך עשיית שימוש במושגים, מחולל רגשי גלוי ומחולל רגשי סמוי.
מחולל רגשי גלוי הינו התרחשות הגורמת לתגובה רגשית חזקה הניתנת לצפייה ותיעוד. כך לדוגמא, אם נחשף לרעש עז של פיצוץ סמוך אלינו, סביר שנחוש בהלה וחרדה. למרות שמדובר בתגובה רגשית חזקה, אין בכך הרבה עניין וסקרנות פסיכולוגית מעבר לתגובה אנושית בריאה למצב קיצוני. ניתן לאפיין את המחוללים הגלויים ככאלה שגורמים לתגובה רגשית המתבקשת בנסיבות הקיימות.
לא כך הדבר לגבי המחולל הסמוי. כאן לא ניתן למצוא את הצפוי והמובן, אלא את הסיפור המיוחד והספציפי של כל אחד. המחוללים הסמויים הם כתב החידה, אותו אנחנו מבקשים לפענח במקרים של טעינות ועכירות רגשית, כמו בסיפור שלפנינו, אותו שמעתי מזוג צעירים מתל אביב שהיו בטיפולי.

המחולל שגרם לרגשותיה הקשים של בת הזוג, היה מבטו של הגבר במלצרית. ברור שאין להסתפק בחלק הגלוי של מחולל זה על מנת להבין את ההתרחשות הרגשית, שהרי לא מדובר כאן בתגובה רגשית צפויה ומתבקשת. יתכן שנשים אחרות במצב כזה לא היו נפגעות כלל ממבטו של בן זוגן במלצרית חולפת, ולכן עלינו לתור אחר המחוללים הסמויים שהיו מעורבים בתהליך.

הסיפור מתחיל במצב רוח עכור של בת הזוג. היה לה יום לא טוב, יתכן וזה היה קשור במתח לקראת היומולדת , יתכן ומצב רוחה קשור במערכת היחסים ביניהם. השערות אלה אינן מפורשות בסיפור, אולם מתוך הטקסט הפנימי שנחשף בו, אנו יודעים שהיה לה סכסוך לא קל עם הופעתה החיצונית ועם סימני הגיל.

מראה המלצריות הצעירות והרעננות העכיר את מצב רוחה עוד יותר, וגרם לה להיות רגישה יותר ופגיעה יותר לכל מה שהתרחש סביבה – משום כך, היא נפגעה מהדרך בה היה נדמה לה שבן זוגה מביט במלצרית. לתחושתה, הוא נמשך אל המלצרית, ומביט בזוגתו באותו אופן בו התבוננה על עצמה במראה.

עד כאן, אין שום פסול במתרחש בעולמה של בת הזוג. התחושות שהיא חווה אומנם מצערות, אך אין בהן דבר מה חריג. מחשבות ורגשות הנמצאים תדיר בקצוות, אינם ניתנים לשליטה. הסמוי שלנו בנוי להכיל את כל פעילות הקצה.

הבחירה שלנו מתרחשת במעבר של חומרים מהקצוות בסמוי, והשאלה המרכזית היא, כיצד אנו מנהלים את המעבר מהסמוי אל הגלוי – או בניסוח אחר, באיזו מידה אנו בוחרים "לפתוח את הפילטר" ולחשוף חלקים מהסמוי שלנו בפני הזולת.

בת הזוג ביקשה לדעת את מחשבותיו של בן זוגה, מתוך עמדה של פגיעות. היא פנתה באופן ישיר אל הסמוי שלו ודרשה "כנות ביחסים" דהיינו, לפתוח את הפילטר ולשתף אותה במחשבותיו וברגשותיו כלפי המלצרית המזדמנת.

בן הזוג לא רצה לשתף אותה במחשבותיו ותחושותיו. הוא גם לא היה מעוניין לומר לה דברים שאינם כנים, ולכן נמנע מלהתייחס לשאלתה. הוא שיער כי היא עלולה להיפגע ולכעוס על מחשבותיו ותחושותיו האסוציאטיביות כלפי המלצרית, ולכן ניסה לחמוק מן הבירור הישיר, והציע להזמין אוכל ושתייה ולהרפות מן הדיבורים.

 

פניה אל הזולת בדרישה לפתוח את הפילטר ולהפקיד חומרים מהסמוי, עלולה להיתפס כחודרנית ולעורר התנגדות

סיפור יום ההולדת הוא דוגמא אופיינית לריב שהתפתח כתוצאה מדרישה "לפתוח את הפילטר" באופן רחב ולשתף את הזולת בתחושות ובמחשבות. התנהגות זו מגובה בתפיסה כי מערכת יחסים קרובה ואינטימית צריכה להיות ללא סודות, ללא הסתרות ובשיתוף מלא של התחושות, הרגשות והמחשבות.
אולם, יחסים בין אנשים , אינטימיים ככל שיהיו, אינם מסוגלים לשאת כנות טוטאלית מסוג זה. עולמו הסמוי של אדם נתון ברשותו הבלעדית, ותהליך פתיחת הפילטר והפקדה של חומרים מהסמוי, יכול להיעשות אך ורק כאשר יש הפרט מעוניין בכך.
ניהול עצמי מבוסס על הרעיון של ויסות הפילטר בצורה מתאימה, ועל הדרך בה ניתן להפקיד חומרים מהסמוי. בת הזוג הייתה במצב רגשי לא נעים עקב שורה של מחוללים סמויים שהוזכרו בתחילת הפרק וההתנהגות של בן זוגה גרמה לה להרגיש עוד יותר רע. התרחשות זו אינה ניתנת לשליטה כלל. גם אם נצא מתוך הנחה שהבחור התנהג ללא דופי ומבטיו היו סבירים ולא מוגזמים, אין בכך כדי לבטל או להרגיע את הסערה הרגשית שהיא חשה.

השאלה היא האם היה באפשרותה לשתף את בן זוגה בתחושותיה בדרך אחרת וכאן המקום להרחיב בנושא אומנות התקשורת היעילה. ישנם דברים שקל לנסח באופן עיוני, אבל הם בבחינת קריעת ים סוף ליישום, במצבים בהם קיימת טעינות רגשית. ולמרות הסתייגות זו, אנסה להציע דרך יעילה יותר לנהל את התקשורת ביניהם.

נניח כי לאחר שהיו מתיישבים, הייתה בת הזוג פותחת את הפילטר שלה ומפקידה: "אתה יודע, ממש לא נעים לי, יש לי תחושה מחורבנת ובכלל היה לי יום מחורבן, אני מרגישה שמנה וזקנה, המלצריות הכוסיות האלה מחרפנות אותי ויש לי גם תחושה שאתה מתלהב מהמלצרית שלנו."
פתיחה כזו של הפילטר, אולי הייתה יוצרת קרבה ואמון בתוך מערכת יחסים אינטימית. הפגיעות, הכעס והתוקפנות הופכים לקרבה וחמלה, ואז יש הרבה מה לעשות. מול הפתיחה שלה, ומתוך היכרותי את מה שהרגיש כלפיה, הוא היה יכול לפתוח את הפילטר שלו, ולומר לה משהו כמו:
" אני יודע שאת מוטרדת מכל מיני עניינים, כמו שהידיים שלך שמנות לדעתך, אבל אני ממש לא רואה את זה. אני מת על איך שאת נראית, את נורא סקסית בעיני. נכון שהצעירות האלה חתיכות אבל הלב שלי מלא בנו."

במקום זה, בן הזוג הגיב בפתיחת פילטר וגילוי לב דווקא אודות מחשבותיו על המראה הסקסי של המלצרית, ובכך ויתר על ההזדמנות לראות את הפגיעות של בת זוגו ולהתחשב בה. הוא פעל באופן אוטומטי, כפי שפועלים רוב האנשים כאשר הם מרגישים מותקפים ומאוימים. במצבים אלה הפגיעות הופכת לכעס ותוקפנות, על צורותיהם השונות, וכך נוצר מעגל של פגיעות, ההופכת לכעס הגורם לפגיעה וחוזר חלילה. בסיפור שלנו, תגובתו גורמת לה להפסיק לתקשר כלל ולעזוב.

כאמור, קשה לתקשר בצורה יעילה, במיוחד כאשר אנחנו טעונים רגשית, פגועים או כועסים. פתיחת הפילטר אינה ערך בפני עצמו, ולא ניתן לומר כי בצוות משימה, או ביחסים, נכון לשאוף לפילטר פתוח ככל האפשר. חשוב לחזור ולהדגיש כי אמנות התקשורת היעילה, מבוססת על פתיחה הולמת של הפילטר בהתאם למצב, והאתגר שלנו ביחסים ובתקשורת הוא לווסת את פתיחת הפילטר, כך שתהיה תועלת מוחשית במעבר של מידע מהסמוי לגלוי.

דילוג לתוכן