ריב בפריז
אור של בוקר מרצד על וילון דו שכבתי. האריג הראשון עבה ומחוספס וצבעו עכור מעט ואילו השני, ארוג מתחרה דקה לבנה ובוהקת. הוא מסיט בתנועת יד חדה את שני האריגים.
"איזה יופי," הוא אומר ומקווה שהיא תשמע אותו בשנתה אך עיניה מתכווצות נוכח האור המתפרץ ושפתיה ממלמלות , "שקט, אני עוד ישנה ." הוא משהה מבטו על פניה, מתקשה להאמין שהקול ששמע בקע מגרונה של האישה הישנה הזו.
"יום מושלם לטיול בחוץ, " הוא חוזר אך היא מגיבה בתנועת ראש קלה ולא פוקחת את עיניה.
הוא מעיף מבט נוסף בנוף הקסום של רובע המארה , פונה לשולחן הכתיבה הסמוך למיטה, לוקח את מדריך הטיולים של פריז, פותח בעמוד המסומן במוזיאון רודן, ורושם בפנקס הסלילים הצהוב הערות ללוחות הזמנים שהכין, שעות פתיחה וטיפים חשובים. לאחר שמסיים לבהות בפנקס הצהוב, הוא מניח יד על מצחה כמבקש לסייע לה לגרש את קורי השינה. "אני כבר קמה.." היא ממלמלת ומתהפכת אל הצד השני.
***
הם יורדים לאט במדרגות העץ הישנות בדרכם אל הקפה והקוראסון הפריך. הוא מברך ראשון את בעלת הבית בבוקר טוב והיא פוסעת אחריו, מבטה מנומנם והיא מסתפקת בניד ראש סמלי.
קשה לה שלא להבחין בקוצר הרוח בעיניו , כאשר היא מבקשת כוס קפה שלישית, "תכננו לצאת בתשע ועכשיו עוד מעט רבע לעשר," הוא אומר בנימוס אך מתקשה להסתיר את חוסר נחת. "עוד קפה אחד ויוצאים," היא מתנצלת, לוגמת במהירות את הקפה הרותח ושורפת מעט את החך.
***
היא מנסה להדביק את צעדיו המהירים אבל הוא מגביר את הקצב והיא מתעייפת. היא מאטה צעדיה ומבטה משוטט על הקירות הישנים ובוחן את העיטורים המיוחדים של החלונות ומרצפות האבן בניסיון לשאוף עוד מכל היופי הזה. חבורת אנשים מתגודדת בפינת הרחוב והיא מגניבה מבט דרך כתפיהם ורואה את הלא יאמן: גבר שרירי וחשוף חזה בשנות הארבעים לחייו, עומד במרכז המעגל וידיו מניפות חרבות השבות וחוזרות לידיו בזו אחר זו. בעלה חולף על פניו מבלי להניד עפעף, אבל היא לא יכולה להסיט עיניה מהפיראט שמבטו ממוקד בלהבים המתהפכות. מה אם אחת החרבות תפגע בו? איך יטפלו בו? האם יש רופא בקהל? לא נראה לה וגם אין ציוד חבישה.
" אנחנו מאחרים ויש לנו יום גדוש," מגע ידו הפתאומי על כתפה מקפיץ אותה ומשחרר קריאת בהלה מפיה. היא מסיטה ראשה במהירות בעיניים פעורות ורואה את פניו האדומות ומבטו הרושף.
"בואי בבקשה," הוא ממשיך בטון מפויס יותר."
"תסתכל, זה מדהים."
"נמצא עוד הזדמנויות, יש את השטויות האלה בכל חור," הוא אוחז קלות בידה.
"תראה את החישוקים, אני לא מאמינה שהוא מבעיר אותם , מה הוא מתכוון לעשות? "
היא מביטה כמהופנטת בשודד הים מצולק הכתף שהספיק להניח את החרבות ועכשיו הוא אוחז לפיד אש בידו ויורק מפיו, שובל ארוך של להבה כחולה ואדומה כדרקון זועם.
"בואי כבר," הוא מהדק את אחיזתו בזרועה.
"לאן אתה ממהר כל הזמן? אנחנו בחופש"
"אנחנו מאחרים לתערוכה ב'פטיט פלה' וכל היום ידפק לנו בגלל השטות הזו," הוא מגביר את קולו ומנסה למשוך אותה ממעגל המתגודדים.
"אני רוצה לראות מה הוא יעשה עם החישוקים," היא אומרת בטון החלטי, "ושחרר לי את היד, זה לא נעים לי."
הוא מנתק אחיזתו,ופורש בשתיקה מהקהל וממנה, מתיישב על גדר אבן ובוהה במתרחש בסלידה. נדמה לו ששמע גם את הקול שלה בסבך צעקות השמחה והעידוד ההולכות ומתגברות של הקהל…
***
הזוג המתואר כאן יצא לחופשה בפריז כדי לחגוג עשרים וחמש שנות נישואין.
כיצד מצא עצמו הבעל, יושב לבד על גדר האבן,מוצף בתחושות כעס ותסכול,
שעתיים בלבד מהרגע בו התעורר אל העיר המבטיחה שנשקפה אליו מן החלון?
אם נשתמש במושגי עבודת צוות, נוכל לקבוע כמעט בוודאות, שהסיבה לתאונת התקשורת, מקורה בהבדלים בין הנטיות של בני הזוג. הגבר גבוה בנטייתו למכוש ואילו האישה גבוהה בנטייתה למים והמפגש בין הנטיות ההופכיות הללו , בתנאים של טיול, מבליט את הפערים וגרם לעכירות רגשית.
מכוש הוא כלי המשמש כדי לחצוב בסלע ולפלס דרך. המים זורמים בקלות, מוצאים את הדרך האפשרית ועוקפים מכשולים בגמישות. אדם שהוא גבוה בנטיית המכוש, פועל בדרך כלל בצורה שיטתית ומסודרת. הוא מתכנן צעדיו מראש, מתמיד במלאכתו ואינו שש לשנות את נתיבו ותוכניותיו. לעומתו אדם הגבוה בנטיית המים, מאופיין בגמישות מחשבתית רבה. הוא ידע לאלתר ולשנות נתיבים ומטרות, כאשר התנאים משתנים. איש המים יעדיף פעילות ספונטאנית על פני תכנון מראש.
הגבר בסיפור שלנו פעל באופן מכושי מובהק. הוא תכנן היטב את ימי החופשה והיו לו לוחות זמנים ויעדים. הוא ידע מתי צריך לרדת לארוחת הבוקר, מתי צריך לצאת מהמלון , באיזו שעה יש להתייצב במוזיאון וכיצד אמור היום שלהם להתנהל מתחילתו ועד סופו.
אשתו לעומת זאת נוטה יותר למים ונראה כי לא אצה לה הדרך. היא הייתה בחופשה ורצתה ליהנות מהזמן החולף לאיטו ומהאפשרות לנוח, להתפנק ,לראות מקומות חדשים וליהנות ממפגשים בלתי צפויים.
אין לנטיית המכוש או לנטיית המים עליונות על פני הנטייה ההופכית, אולם לכל אחת מהנטיות, יש יתרונות וחסרונות הדורשים מודעות. אנשים הגבוהים בנטיית מכוש, מצליחים בדרך כלל להשיג את היעדים שסימנו לעצמם. היכולת שלהם לדבוק במשימה, להתמיד, לפעול באופן שיטתי ומסודר ולחתור בעיקשות להשגת מטרותיהם, מסייעת להם להגיע אל המטרות שהציבו לעצמם. ויחד עם זאת, עשויים אנשי המכוש להיות מקובעים במחשבתם. הם נוטים להתקשח במצבים בהם יש צורך לאלתר ולפעול בגמישות וכתוצאה מכך, עשויים למצוא עצמם 'הולכים עם הראש בקיר'.
לעומתם, אנשי המים חושבים בצורה גמישה ויצירתית, אולם הם עשויים לאבד מיקוד וכתוצאה מכך לאבד את הדרך אל המטרה שסימנו לעצמם.
בדרך כלל אנשים נוטים לראות את הנטייה הטבעית שלהם כיתרון ואת הנטייה הטבעית של האחר כפגם באישיותו. איש המכוש עשוי לחשוב שמי שגבוה במים אינו רציני ואינו תכליתי ואיש המים עשוי לחשוב שאיש המכוש הוא עקשן מרובע ונוקשה.
הפער בין הנטיות הטבעיות של בני הזוג, הוא למעשה כרוניקה ידועה מראש של עימותים ועכירות והדרך להתמודד עם הפער מתחילה בהכרה בנטיות השונות. מניסיוני בקליניקה ובחיים, אני יודע שאנשים מזהים ומכירים היטב את הנטיות של בן או בת זוגם, ולמרות זאת הם מסרבים לכבד את השוני בנטיות ומשקיעים שנים ארוכות ומאמצים כבירים בניסיון לחנך, להטיף מוסר ולשנות. תמיד יש לזכור, שאין כאן פתרונות קסם משום שהפערים בין הנטיות משמשים כמחוללים רגשיים מובהקים. העדר התכנון והשיטתיות של איש המים, כמעט תמיד יסבו אי נחת לאיש המכוש ובאופן דומה, הדבקות וההתמדה איש המכוש, תיתפס בדרך כלל כנוקשות מסוימת אצל איש המים. אולם ההכרה באחרות היא המפתח.
הבעל צריך היה לנסות להבין שאשתו נהנית לקום בחופשה ללא שעון וללא לוח זמנים והיא עושה זאת מתוך בחירה ולא מתוך בלבול וחוסר אחריות. אשתו לעומת זו, צריכה היה לנסות להבין שבעלה אינו אדם נוקשה וקשוח, והוא פשוט נהנה יותר לטייל בעיר לא מוכרת, על פי מסלול שתכנן ולמד מראש.
לו היו השניים מבינים בצורה עמוקה את הבדלי הנטיות, מכבדים אותן, ומקפידים לתת לכל נטייה מקום , יתכן שהיו מצליחים לתקשר בצורה יעילה וליהנות מהחופשה, ללא שיפוטיות וביקורתיות.