ריב בסוף היום
"טלי? זו את?"
הוא זורק שאלה לחלל החדר כי שמע מפתח בדלת הכניסה ולאחריו צלצול. הוא קם בצעדים מהירים ומתרגשים אך צלצול עצבני נוסף משיג אותו עוד בטרם פותח את הדלת.
"למה אתה תוקע את המפתח במנעול? אי אפשר לפתוח מבחוץ." היא נשטפת פנימה בסערה, מניחה את התיק על השולחן , נכנסת לשירותים והוא בעקבותיה, נעמד בצעדים זהירים מאחורי הדלת.
"איך הייתה הפגישה היום ?" הוא שואל בעדינות
" היה בסדר, אבל תן לי להשתין בשקט."
"מה דעתך שאארגן לנו סלט ערבי דק דק, עם קוטג' , עין הפוכה ,אבל לא יבשה שעוד אפשר לטבול את הלחם, ושמן זית מהשוק?", הוא עושה את המבטא היקי שבדרך כלל מצחיק אותה.
"תודה, אבל אני לא רעבה," היא עונה בטון ענייני מאחורי הדלת.
הוא חוזר למחשב, מניח רגליים יחפות על השולחן ומנסה לצנן את אבריו. מכנסי הזלמן הרחבים, וחולצת הטריקו המחוררת, מכתה ח , אותה הוא לובש תמיד כאשר לומד למבחן, מקבלים בברכה את משב הרוח מהמאוורר הקטן הסב על צירו וחורק ללא סדר ושיטתיות. הוא בוהה בספר הלימוד , מכוון ודרוך לדלת השירותים שעוד מעט תפתח, מצפה לחיבוק מאחור ולנשיקה מרפרפת במצח. בעוד שבועיים הם סוגרים ארבע שנים והוא כבר כתב ברכה מרגשת, ואפילו לקח הלוואה מאימו כדי לקנות לה צמיד פליז שחשקה בו כאשר הסתובבו בנחלת שבעה בירושלים. הוא מנסה להתרכז בלימודים, אבל כל מחשבותיו מתמקמות בחגורת הכתפיים, במשאלה שתגיח פתע מאחוריו, תחבק אותו חזק, תדביק לו נשיקה בצוואר והוא יתאמץ להישאר אדיש ולהראות מרוכז בענייניו.
קולות הבוקעים מהטלוויזיה קוטעים את מחשבותיו והוא מוכן להמר שמדובר בעוד סדרה מטופשת בערוץ שלוש.
"מה קורה מאמי?," הוא מביט בה שרועה על הספה וממוקדת בדמויות על המסך, " קרה משהו?".
"אל תציק לי עכשיו, אני רוצה לראות את הסרט," היא אומרת מבלי להסיט מבטה מהקופסא.
"אז להכין לנו ארוחת ערב?"
"אמרתי לך שאני לא רעבה, יש לי כאב ראש היסטרי ואני צריכה קצת שקט ."
היא נורא יפה בעיניו, רואת החשבון הכי סקסית שהוא מכיר.,גם כשהיא חמוצה, הוא רוצה לנשק ולאכול אותה. הוא מתיישב לידה, מעביר יד חמה על מצחה והיא מותחת גביניה באי נחת. הוא הופך כף ידו, ובגב היד מלטף את לחיה וגולש בליטופו אל מחשופה, משתהה מעט ברווח שבין תחילת החזיה לקצה המחשוף.
"חם לי נורא," היא שמה יד איטית והחלטית על גב ידו ומסיטה תנועתו.
"למה את ככה? ספרי לי , מי הרגיז אותך?".
היא שותקת ומהדקת אחיזתה בשלט.
"קרה משהו במשרד היום?". זה קשור בדיון המריר שהיה לך במס הכנסה בעניין "ממתקי זרח?"
מבט עיניה מבשר לו שכשל בבדיחתו, "אולי תעשה כבר משהו עם עצמך ותלך ללמוד? יש לך מבחן מחר."
מבטו קופא באחת והוא נעמד , מחפש את מילותיו, סב אל הדלת , נעלם במדרגות ומשאיר את המפתח תקוע בחור מנעול.
האם טלי איבדה את אהבתה כלפי דן?
האם דן מודע לכך שהתנהגותו יוצרת תחושה לא נוחה אצל טלי?
מה הם הגורמים שחוללו את תאונת התקשורת הזו ?
ניתן לקבוע בוודאות, שתאונת התקשורת של טלי ודן, התרחשה עקב הבדלים הקיצונים בין נטיות בני הזוג למרחב ולמגע. מרחב ומגע הן שתי נטיות הופכיות, המשפיעות באופן דרמתי על כל מערכת יחסים. מי שנטייתו למגע גבוהה, יבקש להיות קרוב אל בן או בת זוגו ותמיד יחפש את הדיבור ואת המגע הפיזי. לעומתו, מי שנטייתו למרחב גבוהה, יבקש לעצמו שקט , גם אם הוא נמצא במערכת יחסים קרובה וטובה. הוא ישמח לדעת שהכל בסדר עם בן זוגו ואפילו יהנה מכך שהוא נמצא בסביבה, אך מדי פעם יהיה לו צורך במרחב שקט שהזולת לא יורשה לחדור אליו.
דן גבוה במגע, מבחינתו זוגיות מבוססת על קרבה והוא רוצה להיות במגע עם טלי בכל דרך אפשרית.
הוא רוצה לנשק את טלי, לגעת בה, ללטף אותה, לדבר איתה ומבחינתו כל המרבה הרי זה משובח.
לטלי לעומתו, יש צרכים אחרים. היא גבוהה במרחב ולכן זקוקה למידה של פרטיות. כאשר היא חוזרת מהעבודה, אין לה רצון לתקשר עם אף אחד. היא זקוקה לשקט ומבקשת שלא יפנו אליה ובעיקר שלא ירצו ממנה דבר. טלי זקוקה לבן זוג שיכבד את הפרטיות הזו ויאפשר לה להיות עם עצמה, מבלי שתהיה חשופה לביקורת, ולכן , כאשר היא חוזרת מהעבודה וראשה עמוס במחשבות וטרדות משגרת יומה, נעים לה שדן בסביבה, אבל היא לא רוצה לדבר. אולם דן שקץ בבדידותו ובספרי הלימוד, משתוקק להיות עם טלי.
הצרכים השונים של טלי ודן יוצרים מצב רוח טעון ברגשות שליליים, מצב המכונה בשפת פסיפס, עכירות רגשית. דן תופס את התנהגותה של טלי כקרה ומרוחקת ואילו טלי חושבת שדן מתנהג באופן דביק, מטריד ולא מתחשב. למעשה כל אחד מהם פועל על פי נטיותיו הטבעיות מבלי לתת את דעתו כי הנטיות של הזולת יכולות להיות שונות בתכלית משלו.
כאשר דן מחכה לטלי בשובה מהעבודה, הדפוסים האוטומטים שלו זועקים לקרבה ומגע. ברגע זה הוא פועל מהקצוות ורוצה שטלי תעזוב כל דבר ותהיה איתו, רק איתו, במגע מזין ומרגיע. הוא אינו ער לכך שלטלי יש נטיות שונות משלו, צרכים אחרים, ושהפער בנטיות ביניהם מצריך מודעות, סבלנות ומוכנות לוותר על כך שהאחר ירגיש, יחשוב או יפעל כמונו. באופן דומה, גם טלי אינה משקיעה מאמץ בניהול נטיותיה למרחב. היא מתנהגת באופן ספונטאני, ומתעלמת מכך שהתנהגותה מפורשת אצל דן כדחייה וגורמת לו לרגשות לא נעימים.
ההתנהגות הספונטנית של בני הזוג מובילה לעכירות רגשית. במצבים בהם הנטייה הטבעית משרתת אותנו, אנו יכולים לנהוג לפיה ואיננו נדרשים לניהול עצמי. לעומת זאת, במצבים בהם הנטייה אינה משרתת אותנו, נדרש ניהול עצמי על מנת להתגבר על הנטייה הטבעית ולבחור ולהתנהג באופן אחר.
יש כאן דילמה מורכבת בתקשורת בין אישית: מחד, אנו שואפים לספונטאניות ביחסים ומבקשים לבטא עצמנו באופן ישיר וללא עכבות ומאידך, מערכת יחסים דורשת מאיתנו להתחשב בזולת, להכיר באחרות שלו ולהימנע מיצירת רגשות שלילים אצל האחר.
הרצון של טלי להיות לבד ובשקט הוא טוב ולגיטימי, אך מנגד ניצב דן, שותפה לחיים שהתנהגותה מפעילה אותו רגשית וגורמת לו לחוש פגוע ולהתמלא בכעס, משום שהוא מרגיש שבת זוגו מנוכרת אליו.
תאונת התקשורת של טלי ודן אינה מחויבת המציאות. לו היו מדברים על הפערים האלה באופן גלוי, ניתן היה למנוע את התנגשות. מצידו של דן, דרושה הייתה ההבנה והכרה בצורך של טלי למרחב שקט כאשר היא חוזרת הביתה מיום עבודה, ואילו מצדה של טלי נדרשה ההכרה ברצון של דן לקרבה ולמגע, גם כאשר הרצון הזה אינו תואם את שלה. כאשר הפערים בנטיות גלויים ומדוברים נוצרים מרחבים חדשים של פתרונות.