מתכוננים לאורח
הקומקום החשמלי החל רועד ומעלה אדים והוא ניגש אליו בצעדים מהירים. צלצול הטלפון מהחדר סמוך האט את צעדיו בדיוק כששמע אותה צועקת אליו מהמקלחת.
"מי זה היה?" היא שואלת בקול רם מהחדר הסמוך עוד בטרם הניח את השפופרת על כנה.
"ההורים שלך הם מביאים אורח, את הדוד שלך שהגיע מבוסטון."
"דוד אסא? איזה יופי, שנים לא ראיתי אותו. רק חבל שהם מודיעים ברגע האחרון"
"נסתדר, גם ככה יש תמיד יותר מדי אוכל."
"לא בטוח, קצת מלחיץ הדוד הזה, צריך שיהיה מכובד, תביא לי בבקשה מגבת יבשה מהחדר של רותי, מתחיל להיות לנו צפוף בזמן. "
הוא פוסע בצעדים איטיים לחדרה של רותי ושואל את עצמו למה זה תמיד לחוץ וצפוף בזמן , גם כשיש זמן וזה לא צפוף? מבטו סורק את המגבות ומתלבט בין הוורודה הרכה, או הכחולה המפוספסת שכבר פרומה בקצוות .
"נו, איפה אתה? קר לי ואני רטובה."
הוא חוזר עם המגבת המפוספסת בידו ללא אומר.
"לא הייתה מגבת יותר גדולה?"
אולי תביאי לעצמך מגבת, הוא אומר לה בליבו, אבל מביט בה בשקט ורושם לעצמו שהיא יעילה ומהירה גם כשהיא מתנגבת.
"אתה מוכן להדליק את התנור על מאתיים מעלות? אני רוצה לעשות מוסקה. תוציא בבקשה את הבשר מהמקפיא ותכין לי חצילים, שום ושמן זית, אני כבר יורדת."
ממתי אני הסושף שלה? כשאני מבשל אני לא מפעיל אותה .היא הייתה צריכה להיות גנרל בצבא וולא סמנכ"ל משאבי אנוש בבנק.
הוא פוסע בצעדים איטיים לעבר המטבח, מוציא את המצרכים ומכין אותם במיומנות על השיש.
"אני הולך להתקלח, ארד לעזור לך אחרי שאסיים."
"אבל אני צריכה אותך עכשיו ,מה כל כך דחוף לך? תתקלח אחרי שנסיים"
כשאת מתקלחת זה דחוף וחשוב אבל המקלחת שלי זה כבר סיפור אחר, הוא שותק את מחשבותיו, בוחן את תנועותיה היעילות, ומעריץ את השליטה שלה בארבע להבות דולקות, בזמן שהיא קוצצת בצל למרק, מפשירה בשר במיקרו ומכינה תערובת של גבעולי פטרוזיליה ושום למעבד המזון.
"מה אתה מסתכל? צריך לסדר את השולחן?"
"הוא מסודר, סידרתי אותו בצהריים."
"זה נקרא מסודר? המפה הצהובה לא מתאימה לצלחות קרמיקה. אני רוצה שתחליף אותה בכחולה הרקומה ואתה יודע שאני לא אוהבת ששמים מפיות בתוך הכוסות, בשביל מה קניתי מחזיקי מפיות מיוחדים מכסף?
בעיניו המפה הצהובה דווקא מתאימה, אבל הוא עורם את הצלחות ואת קערות המרק ומניח אותן על השידה. אחר כך הוא מקפל את המפה הצהובה, מוציא את הכחולה, פורס אותה, מקפיד להחליק את הקיפולים ומתחיל לערוך את השולחן מחדש.
"מה קורה איתך, אתה לא מרוכז? "
"ביקשת שאחליף מפה לא?"
"אבל קודם צריך לפתוח את השולחן. צריך להרחיב אותו כדי שיהיה מקום לדוד אסא , למה אני צריכה להסביר כל דבר? "
נמאס לי מהשיגעונות שלה, הוא חושב לעצמו ומחליט לקחת פסק זמן ולהירגע מהלחץ הזה בשירותים שליד המטבח. הוא סוגר מאחריו את הדלת וניגש להרים את הקרש.
"ואל תשכח בבקשה להרים את הקרש , אין לי זמן לנקות אחריך עכשיו "
תנועות הסכין החדה החותכת את החצילים לפרוסות דקות, הולכות ומתרחקות בתוך ראשו, הוא רוכס את המכנסיים, שוטף את ידיו יוצא מהשירותים , נתקל בה עוברת עם קערת חסה גדולה בדרך לסלון ומחיש צעדיו אל דלת הכניסה.
"לאן עכשיו? אתה לא מבין שאנחנו בלחץ?"
"תסדרי לבד,הלו רק את יודעת מה בדיוק צריך לעשות, " הוא טורק מאחריו את הדלת ומשאיר אותה בפעם הראשונה ללא מילים.
***
כיצד הפכה הכנה משותפת של ארוחת צהרים לזירה רגשית עכורה ?
איך הפכו שתיקותיו של הבעל לטריקת דלת ?
התשובה לשאלות האלה מצויה בהבדלים העזים שיש בין בני הזוג בנטייתם לעימות ולהימנעות. אדם בעל נטייה חזקה לעימות אינו נרתע ממצבי עימות, ריב ומדון, לעיתים אפילו נמשך וחותר למקומות כאלה כדי להשיג את מטרותיו. הוא אינו חושש לומר את כל מה שחולף בראשו, גם אם זה יוביל לעימות עם הזולת. מי שגבוה בהימנעות, ישאף להימנע מקונפליקט גם במחיר של ויתור על זכויותיו או הסתרת רגשותיו האמיתיים.
האישה בסיפור שלנו גבוהה בנטייתה לעימות. היא אומרת בקלות רבה את מחשבותיה ופועלת ללא עכבות רבות כדי לקדם את המשימה המשותפת שלהם. הבעל לעומתה, גבוה בהימנעות. הוא שומר את הסגותיו והסתייגויותיו לעצמו, שותק את מחשבותיו, לא מרים את הקול , משתדל לא להרגיש ובקיצור נמנע מעימות.
ושוב ברצוני להדגיש, כי הנטייה לעימות אינה עדיפה על הנטייה להימנעות ולהיפך.
בהקשרים מסוימים, ובמיוחד בסביבת עבודה תחרותית, הנטייה לעימות עשויה להתפרש כעוצמה פנימית המסייעת בהשגת מטרות. בהקשרים אחרים, היא עשויה להוביל לבזבוז של משאבים יקרים על יריבויות מיותרות ותקשורת כוחנית.
לעומתה, הנטייה להימנעות עשויה לסייע ליצירת סביבת עבודה נעימה המעודדת שיתוף פעולה בעבודת צוות ויחד עם זאת, היא עשויה להפוך להתנהגות פאסיבית וותרנית המקשה על השגת יעדים.
הזוג שלנו מתכונן לקראת אורחיו.
היא פועלת בשרות העניין ומנסה להצליח ככל האפשר במשימה של ההתארגנות לארוחה, אך בדרך היא מתעמתת עם בן זוגה על כל דבר.
גם הוא פועל בשרות העניין ומנסה לעזור לה כמיטב הבנתו, אולם מכיוון שהוא גבוה בהימנעות הוא שותק את מחשבותיו וצובר כעסים, למרות שההערות שלה מחוללות בתוכו עכירות רגשית, עד אשר שתיקותיו נערמות למקום בו אינו יכול עוד להבליג.
כאשר הנטיות אינן מנוהלות ומשתלטות על ההתנהגות, קיימת סכנה לעכירות בתקשורת.
כאשר שני בני הזוג גבוהים בעימות, האש מתלקחת בקלות והתווך התקשורתי עכור וסוער לעיתים קרובות. במצבים שכאלה יש מעברים מהירים ועזים ממצב של רגיעה לעימות סוער.
במקרה המתואר הגבר הגבוה בהימנעות ואינו מעז להתעמת עם דרישותיה והערותיה של אשתו. הכעס והתסכול הולכים ומצטברים בתוכו עד לנקודת השיא. כאשר הוא מגיע לרוויה ואינו יכול להכיל את ההערות שלה, הוא מתעמת ומוחא, אבל מחאתו נעשית דרך שתיקה והימנעות מדיאלוג ישיר, במילים אחרות הוא מתעמת "מחוץ לקשר" ובמקום להישאר לריב הוא פורש ונעלם .
ניהול עצמי של הנטיות היה עשוי להפוך את התקשורת ביניהם לכנה יותר. היא, הייתה יכולה לנהל עצמה ולבחור על מה כדאי להתעמת ועל מה לוותר, במקום להגיב באופן אוטומטי ולתת ביטוי לכל מחשבה שחולפת בראשה. מנגד, הוא הגבוה בהימנעות, יכול היה לנסות להיות במשא ומתן ולדבר בקול רם חלק ממחשבותיו. בדרך זה אולי היה פורק את תסכולו, מצליח לבטא אותו וחוסך מעצמו את אובדן השליטה שהוביל לטריקת הדלת.