מי מקשיב ומי מדבר? לקחת – לפנות מקום
כולנו מכירים תופעה אופיינית בבתי קפה: יושב זוג ומשוחח. בצפייה מהצד קל לראות מי המדבר ומי המקשיב. לעיתים יש תמונה מאוזנת – פעם זה מדבר וזה מקשיב, והם מחליפים ביניהם תפקידים לסירוגין. אך לא נדיר לראות מצבים מובהקים בהם האחד או האחת מדברים ברצף, לעיתים בליווי הבעות פנים ותנועות ידיים ואילו בן הזוג רק מקשיב ומאזין.
תצפית זו מדגימה תופעה רחבה ועמוקה יותר בקשרים בין אנשים, אותה אנחנו מכנים "לקחת מקום ולפנות מקום". כאשר באינטראקציה עם הזולת האחד משהה באותו הרגע את רצונותיו וצרכיו, וכולו מכוון אל האחר, נאמר כי הוא מפנה מקום לחברו. לעומת זאת, כאשר אנחנו באים אל חבר ומבקשים להתייעץ אתו, או לשתף אותו במה שמטריד אותנו, ברגע הזה אנחנו לוקחים מקום. אנו באים עם הצרכים שלנו ומבקשים מהזולת שיתכוונן אלינו, וישהה לרגע את צרכיו ורצונותיו.
ביחסים בריאים ומאוזנים בין אנשים, פינוי מקום ולקיחת מקום מתנהג כמו נדנדת ילדים משופעת, כשפעם זה למעלה והשני למטה ופעם להיפך – בכל נדנוד מחליפים מקומות. יחד עם זאת, לעיתים ,לא נדירות, אנחנו מוצאים עצמנו תקועים בנדנדה כאשר הזולת מטה אותה אליו, עם צרכיו ורצונותיו ואינו מאפשר תנועה והחלפת מקומות. הוא זקוק לנו כדי שנתכונן אליו. מצבים ממושכים מסוג זה עלולים לייצר מתח ולגרום לעכירות רגשית ובמצבים קיצוניים אף לקונפליקט ביחסים.
