מישהו ראה את בעל הבית? - מרכז וקצוות
מרסלה. שם שנעים לגלגל אותו בפה. היא יושבת מולו, עיניה חומות ובורקות, מחייכות בזויתן, גם כאשר היא מדברת בלהט על דיני העבודה של השוק האירופי. הוא מתרגל את שמה בהנאה, משליך גירוי אינטלקטואלי לחלל החדר והיא עטה עליו במבטא ספרדי כבד והופכת בו מכל צדדיו עד לעייפה. הוא מוקסם ממנה, חושב שהיא חריפת שכל.
הם מכירים בסך הכל יומיים, מתוך שלושת ימי הכנס העוסקים במשפט בינלאומי ואתיקה. השותפים הבכירים שלחו אותו לכנס כמחווה על עבודתו המצוינת. איילת פירגנה לו מכל הלב ולקחה כמה ימי חופש כדי לטפל בבנות. מוזר לו שעד לפני כמה ימים לא ידע שייצור כזה מקסים מסתובב עלי אדמות.
הייתה להם כימיה מיידית. הם ישבו במקרה אחד ליד השניה באותה הרצאה משעממת ומאז הם מבלים יחד כל רגע פנוי. ועכשיו הגיע הלילה האחרון. מחר בצהריים הוא טס ארצה בחזרה לחייו. הוא רוצה למשוך את החלום.
הקמפרי תפוזים כבר טיפס לו לראש וקשה לו לעקוב אחר שטף דיבורה, אבל יופייה חודר לליבו. הוא רוצה להושיט יד ולגעת בשערה. היא מדברת עם הידיים ולעתים מעמיקה את מחשופה, ומבטו רוצה לצלול ולחפון את הקימורים הבהירים והרכים המבצבצים אליו, רק אליו.
האם היא רוצה בו? הוא ממלא את ליבו בשאלה ובמשאלה. הוא רוצה אותה בכל מאודו. מעולם לא חש כך כלפי אשה. מעולם לא בגד באיילת. הוא לא מאמין בפיצולים והסתרות. איילת היא הכי חברה שלו בעולם, עוד מאז היו בתיכון. הוא נבוך במשרד כאשר עמיתיו משתפים אותו בסיפורי גבורה על מעלליהם עם נשים. הוא בז להם בסתר לבו, אבל את מרסלה הוא רוצה הלילה.
הוא כבר לא מכיר את עצמו – מרגיש שנכנס בו דיבוק, שהוא עוד גבר עלוב, מלוכלך ובוגדני, המתנהג כמו כלב רחוב שלא יודע מאין בא, הולך אחרי הזין, כמו חבריו הבוגדניים. לא מגיע לו להיות עם אשה כמו איילת.
אבל רק הלילה. הוא כבר כאן והיא לידו, ומחר יתפצלו לארצותיהם, אחרי לילה אחד קסום ובלתי נשכח. יתכן שלא יפגשו עוד לעולם, והחיים הם לא חזרה גנרלית. הוא לא הזמין את זה, אבל זה קורה לו עכשיו, זה פשוט קורה, ולוותר זו פחדנות לשמה.
כבר מאוחר. היא מזמינה את החשבון ושעון החול מאיץ את מהלכו. אם הוא רוצה להיות איתה הוא צריך להעז. הם פוסעים למעליות. בעוד רגע היא תפנה למעלית בצד מזרח, אבל חדרו נמצא באגף המערבי, והזמן דוחק . הוא מגלגל את שמה בראשו ושואל אותה בלבו, אם יעלו יחד, או שיאמר לה מילות פרידה והם ילכו איש ואישה לדרכם…
***
האם ישי בוחר במחשבותיו?
האם הוא בוחר בתשוקה שמציפה אותו?
האם יש ביכולתו לשלוט בתחושותיו?
התשובה לכל השאלות האלה היא שלילית גורפת. המחשבות והרגשות החולפים בראשנו ובליבנו, אינם קשורים בתהליכים של בחירה, שיקול דעת וקבלת אחריות. הם מתרחשים באופן עצמאי.
המתבונן מהצד רואה גבר ואישה, רכונים על הבר, שותים, אוכלים ומדברים זה עם זו בנינוחות ועניין. הוא אינו יכול לדעת שברגעים אלה ממש ישי נתון בסערה רגשית קשה ומייסרת ומוצף בניגודים, סתירות ומחשבות שאינן מתיישבות זו עם זו.
הסיפור הזה מפגיש אותנו עם המושגים "מרכז" ו"קצוות" – מושגים המהווים אבני יסוד בהבנה של התנהגות אנושית והם בעלי השלכות עצומות על תקשורת ויחסים בין אישיים.
המרכז – מייצג תהליכים תבוניים של שיקול דעת ובחירה. לעומת זאת הקצוות מכילים את כל הפעילות הספונטאנית שאינה ניתנת לבחירה. בהסתמך על הגדרה זו, הרגשות שחש ישי כלפי מרסלה, תשוקתו אליה ומחשבותיו לגבי המשך הערב, אלה הם תהליכי קצה שאינם ניתנים לבחירה. לעומת זאת, ההחלטה שעמדה בפני ישי, כיצד לנהוג ומה לומר, הייתה יכולה להיות תהליך של מרכז, בתנאי שמדובר בבחירה ובשיקול דעת תבוני.
התבוננות בלבד אינה מספקת כדי לקבוע אם ההתנהגות הגלויה הינה תוצאה של תהליך שמקורו במרכז או בקצוות. התנהגות גלויה עשויה לנבוע מבחירה המונעת על ידי שיקול דעת תבוני או לחילופין, לנבוע מדפוס אוטומטי או גחמה בלתי נשלטת.
ישי מתמודד עם קונפליקט בין ערכיו אמונותיו אל מול תשוקותיו. הוא יכול ללכת עם תשוקותיו ולהציע למרסלה לבלות עימו את הלילה ומנגד – הוא יכול להקשיב לקול מצפונו, להיפרד ממרסלה בנימוס ובחיבה ולהזמין אותה לארוחת ערב עם איילת זוגתו בביקורה הבא בארץ.
כאשר דנים במרכז ובקצוות אין די בהתבוננות בהתנהגות הגלויה של ישי. מה שעומד למבחן הוא תהליך קבלת ההחלטות של ישי. האם הוא פועל באופן אוטומטי, רפלקסיבי, ללא תהליך בחירה מודעת, או לחילופין, מקשיב לכל הקולות בתוכו ובוחר מתוך שיקול דעת תבוני את דרכו?
ההתנהגות הגלויה אינה מגלה לצופה אם היא נובעת מהמרכז או הקצוות. ידיעה זו היא פנימית וברשות הפרט בלבד, למעט מצבים קיצוניים, בהם נצפית התנהגות אימפולסיבית, בלתי נשלטת אשר קל לזהותה כתהליכי קצוות. כאשר הפעילות נובעת מהמרכז, בדרך כלל, אין רגשי אשם וחרטה, גם אם התוצאות אינן טובות. לעומת זאת, כאשר הפעילות נובעת מהקצוות, ללא תהליכי בחירה מודעים, לעיתים מזומנות מופיעים רגשי אשם וחרטה.
בני אדם לא בוחרים במחשבות, ברגשות ובתחושות שלהם – משום שאלה, מתרחשים מעצמם.
לעיתים, התרחשות זו הולמת את תפיסתם, עקרונותיהם וערכיהם ולעיתים, היא נמצאת בסתירה מוחלטת לכל אלה. על פי גישה זו, אין בפעילות קצה טוב ורע – משום שאין רגש אנושי, מחשבה או תחושה פסולים או אסורים. כל התרחשות ספונטאנית במציאות הפנימית היא לגיטימית.
קביעה זו עלולה לעורר דילמה מוסרית, אולם עלינו לזכור כי מדובר במציאות פנימית בתוך העולם הרגשי. האם מחשבה על פגיעה בזולת היא מחשבה לגיטימית?
ברור, שאם מחשבה זו תתגבש לכלל מעשה, שאינו מוסרי ואינו ראוי , המעשה עצמו יישפט במושגים של טוב ורע. אבל כל עוד מדובר אך ורק במחשבה, ותהא איומה ולא מוסרית ככל שתהיה, עדיין היא פעילות קצה ספונטאנית, שאינה עומדת לשיפוטיות של טוב ורע.
שיפוט קשור באחריות ובבחירה. גם על פי חוק, אדם פסיכוטי, שכושר שיפוטו אינו תקין ואינו אחראי למעשיו, אינו עומד לדין. באופן דומה, כל עוד מדובר בהתרחשות פנימית, אוטומטית ורפלקסיבית, שאינה קשורה בבחירה ובשיקול דעת, מדובר בתופעה אנושית, לגיטימית המתקיימת בקצה.
לעומת זאת, התנהגות מהמרכז מאופיינת בתהליך של בחירה וקבלת החלטות. התנהגות מהמרכז היא התנהגות שהפרט לוקח עליה אחריות ונושא בתוצאותיה, לטוב ולרע.
ישי צריך להחליט ולבחור בין מימוש תשוקותיו לקיום עקרונותיו. מחד, עולות בו מחשבות המבקשות לממש את משיכתו למרסלה. מחשבות אלה נתמכות בנספחים רציונליים, המסבירים כי " החיים אינם חזרה גנרלית" ומדובר ברגע קסום ויש למצותו. מנגד, מייסרות אותו מחשבות המתייחסות למשיכה שלו למרסלה כבוגדנות, חולשת אופי, העדר כוח רצון, עליבות ואפילו חדלות אישים.
הוא לכוד בקונפליקט פנימי סוער המתנהל בקצוות ונמצא תחת השפעה של שני כוחות מנוגדים, המושכים את מעשיו והתנהגותו אל מקומות שונים. המשיכה רוצה להוביל אותו ללילה "קסום ובלתי נשכח" ורגשי האשם מנסים לשכנע אותו לוותר על הפיתוי.
כיצד יוכל לפעול מתוך המרכז ומתוך בחירה?
התנהגות מהמרכז צריכה לענות על הכלל הבא:
בקצוות הכל אפשרי ואין פרדוקס שאין לו מקום של כבוד, אבל יחסים בין בני אדם שואפים לאחידות, יציבות והעדר סתירות – על כך אחראי המרכז.
הדיון הפנימי העובר בראשו של ישי הוא חלק מתהליך של "התמרכזות". ישי מקשיב לקולות ומבין שהוא אינו בעל הבית של תחושותיו ומחשבותיו. ההחלטה העומדת בפניו יכולה להיות בחירה מהמרכז.
ביציאה מהמעלית מגיעים השניים לנקודת הפיצול וההחלטה: האם ישי יבחר בנאמנות לאשתו ויוותר על תשוקתו, או שילך עם משאלתו ללילה אחד קסום. נדמה בטעות כי אם ישי יבחר לוותר על תשוקתו, אכן יפעל מהמרכז ולעומת זאת, אם ילך אחר משאלות הרגע, אזי יפעל מהקצוות, אולם לא כך היא. פעילות מהמרכז אינה מכתיבה את תוצאות ההתלבטות.
עקרונית, ישי יכול להחליט מהמרכז לבלות את הלילה עם מרסלה ובאופן דומה הוא יכול לוותר על המשאלה הזאת מהקצוות. ההתנהגות הגלויה של ישי אינה עומדת לדיון על ספסל הנאשמים וכמוה גם המציאות הפנימית של מרסלה ומחשבות הקצה שלה, שאינן ידועות לנו.
אולם יגיע רגע בו ידרשו שניהם לבחור כיצד לפעול בעולם החיצוני וטוב יהיה להם לפעול מהמרכז.
פעילות מהמרכז דורשת שני תנאים בלבד: האחד להיות קשוב וחשוף עד כמה שניתן לכל התרחשויות הקצה. והשני לשקול את המחירים, התוצאות והרווחים הכרוכים בכל בחירה ולקחת עליהם אחריות.
אם ישי, לאחר שבחן עם עצמו את כל המחשבות והתחושות, והבין את המשמעות והמחירים, יחליט להיות עם מרסלה, יהיה מדובר בבחירה מהמרכז. באותו אופן, ישי יכול להימנע מלהיות עם מרסלה, מתוך בהלה ופחד וללא בחינה והקשבה אמיתית לרצונותיו ותשוקותיו. במקרים בהם יפעל ישי מהקצוות, הוא כנראה ירגיש לא טוב עם עצמו לאחר הבחירה. לעומת זאת, כאשר פועלים מהמרכז, גם אם טועים, וגם אם משלמים מחיר על הטעות, התחושה היא אחרת.
המרכז והקצוות מהווים חלק חשוב מהמרחב הפסיכולוגי שבו מתרחשות כל הפעילויות המנטליות שלנו. מושגי יסוד נוספים, אשר משלימים את הבנתנו אודות המרחב הפסיכולוגי, הם גלוי וסמוי. הגלוי מכיל את כל הפעילות האנושית הניתנת לצפייה ואילו בסמוי נמצא העולם הפנימי ובו המחשבות, התחושות והרגשות שלנו, ועל כך בפרק הבא.